<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף עה:</h2>
כ' רב יהודאי גאון בתשובה ידענא לטבילת נדה מדאורייתא מק"ו ממגעה, דכתיב הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עה"ע, ק"ו במגע עצמה, וק"ו לנדה עצמה שהיא בטומאה עד שתבא במים. ולעניות דעתין מהא ליכא למשמע אלא דבעיא טבילה לטהרות, דחמור טפי מלבעלה, דטבילה לבעלה לא בעי כונה ולטהרות בעי, ואף בדבר אחר חמור, דטבולת יום ארוך טהורה לבעלה וטמאה לטהרות אבל בפ' במה אשה [שבת ס"ד ע"ב] תני' והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו תהא בנדתה שלא תכחול ולא תפקוס עד שתבוא במים, עד שבא ר"ע ולימד, א"כ נתגנית על בעלה ומגרשה, מה אני מקיים והדוה בנדתה, בנדתה תהא עד שתבוא במים. ואיכא מרבואתא דייקו מהא דאמרינן [ע"ז ע"ה ע"ב] אך במי נדה יתחטא במים שנדה טובלת בהן, ולא חזי לן... הנדה והזבה טובלת במקוה ואינה טעונה מים חיים דלא כ' אלא בזב.
